<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ת"ש</h1>
<h2>דף עג:</h2>
חוץ מטבל ויין נסך דבמינו במשהו שלא במינו בנ"ט. וק"ל הא טבל דבר שיש לו מתירין הוא. ואפי' שלא במינו ואמאי בטל. הא ק"ל בביצה דכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. ותו בהדיא תניא בנדרי' פ' הנודר מן הירק ר' שמעון אומ' כל דבר שיש לו מתירין לא נתנו חכמים שיעור כגון טבל ומעשר שני. ובעל כורחיך הא מתני' פליגא. אין ודאי הכי נמי. ומיהו הכא ודאי מיירי בטבל שהלכו בעליו למדינת הים. דהוי דבר שאין לו מתירין. כך (משנין) [משנינן] בהזהב דלית ליה מעות הראשוני'. ובלא בעלים א"א לתקנם (דבעין) [דבעינן] דעת בעלים כדאמרי' אתם גם אתם מה אתם לדעת אף שולחכם לדעת. ואי אפשר לעכבו עד חזרת בעלים דפירות עשויין לירקב בזמן מועט הילכך הוי דבר שאין לו מתירין. ועוד ק"ל חמץ בפסח לר' שמעון דק"ל כוותיה אמאי שרי בתערובת והא שרי ליה לאחר הפסח בתערובת ובתערובת היכי בטיל הא יש לו מתירין. ונ"ל דבתערובת (שלא מיחו) [שנימוחו] כגון שהאיסור אין בו ממש אפי' יש לו מתירין בטל. ואם יש באיסור ממש (ועל) [על] זה שנינו בהנודר מן הירק כל שיש לו מתירין כגון טבל והקדש כו'. ואע"ג דאמרי' בהזהב מעשר שני בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במעשר שני שאין בו שוה פרוטה. דאי הוה שוה פרוטה לא בטיל דיש לו מתירין. ונ"ל דהכי הוה מצי למימ' במעשר שני של תערובת דלא ידיע ממשו. ואמרי' בשילהי ביצה גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה וקרי ליה דבר שיש לו מתירין משום דידיע ממשו. ומוקי לה במלח איסתרוקני. ומים נמי כמו ממש בעיסה אית להו. מכתיבת רבינו.
